עברית שפה קשה

עברית, בדגש קל על עברית מדוברת בת זמננו

13.8.04

פרוזבול

פְּרוֹזְבּוּל ש"ע, זכר. - מושג הלכתי המתאר את תקנתו של הלל הזקן מימי בית שני שמטרתה לעודד מתן הלוואות לנזקקים. הפרוזבול הינו הרשאה שנותן בית הדין למלווה המתירה לו לגבות את חובו בכל עת, כך שדין שמיטה לא יחול על החוב.

זו דוגמה מעניינת לסוגיה כלכלית לא טריוויאלית. כללי השמיטה נראים לכאורה כמקילים על החלשים בחברה, שהרי הכלל הוא ששומטים את החוב, כלומר מוותרים על החזרתו. כך, אחת לשבע שנים מוותרים על חובות שלא הוחזרו, והחייבים יכולים ליישר את כתפיהם השחוחות.
אלא שהדברים מעט יותר מורכבים, שהרי אם אחת לשבע שנים שומטים חובות, יזהרו המלווים ולא ילוו כספים שיש סכנה שלא יוחזרו בזמן, והתוצאה תהיה שיחול עליהם דין שמיטה. השפה משקפת את המודעות לסכנה זו בביטויים "קרא שמיטה" (פשט את הרגל, חדל לשלם חובות) ושמטן (פושט-רגל).
הילל רצה לפתור את הבעיה הזו שגרמה לכך שאנשים נמנעו מלתת כסף לנזקקים ("כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה"), וקבע את הפורזבול. הפרוזבול הינו מסמסך בו פונה המלווה לבית הדין ומצהיר "מוסר אני לכם, פלוני ופלוני הדיינים, שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה". הדיינים או העדים מאשרים את המסמך, וכך מתחמק המלווה מאימת השמיטה.

מקור המילה פרוזבול מן היוונית. אבן שושן מציע שתי פרשנויות: pros + boule (לפני+מועצה) או prosbole (מסירה אל-).